האם כובע הוא אביזר נלווה ואופציונלי או האם הוא הכרחי? כאשר מסתכלים אל תוך ההיסטוריה שלו זה מהר מאוד מתברר כשניהם. לבוש ראש לנשים החל להיות רציני עוד מימי הביניים, כאשר הכנסייה קבעה כי השיער של הנשים חייב להיות מכוסה.

במהלך המאה ה -18, כובענים לקחו את אמנות עשיית הכובעים אל מחוץ לבית והקימו את מקצוע הכובען כיום כובען מוגדר כמי שמתעסק בתהליך עשיית הכובעים, אולם במאה ה -18, הכובען היה יותר מקצוע נשי והיא היתה יותר משמשת כסטייליסטית, מלבד בחירת הכובע שמתאים לתלבושת גם כזו שבוחרת את הבד והקישוטים שיהיו עליהם.

המונח כובען (מילינר באנגלית) הגיע מן העיר האיטלקית מילאנו, שם ב 1700, נעשו כובעים לנשים האיכותיים ביותר מהחומרים הטובים ביותר שיש. כובעי הפנקייק נעשו מודרנים מאוד כי שמשייה לא הייתה אביזר אופנתי כבר והם נועדו להגן על השיער ועור בהיר מפני השמש.

ב 1770 כאשר פאות ותסרוקות נכנסו לאופנה הכובע ממש עזר להגן על עליהן ולכובעים היו סרטים שמצמידים את אותם לפנים וכך לא היו עפים ברוח.

ב 1780 החל להירכש טעם לבדים קצת יותר פשוטים כמו קוטנה בעקבות המהפכה הצרפתית וב 1790 הטורבן החל לכבוש את השוק האנגלי ונשאר באופנה עד 1820
סטייל אנגלי שהגיע לארה"ב עוד את מסחר הכותנה עם הודו.

תחייתן של המצנפות

בשנת 1810 נכנסו לאופנה מצנפות הקש ואף היו עשויות מקרטון, שע"י מכונה מיוחדת היו יוצרים עיצוב. אלו נעשו מאוד פופלריות בגלל שלא היה סחר עם איטליה של נפוליאון עבור חומרים איכותיים אחרים
כך נעשו הרבה ניסויים עם חומרים מקשים. ב- 1830 מצנפות גדלו לממדי ענק אך המצחיה קטנה במקצת עד 1840 אבל עדיין כיסתה את רוב הפנים של מי שלבש אותה.
ב 1850 הגיע נקודת מפנה והדגש החל להיות על לחשוף יותר פנים ושיער.

ב 1860 שמשיות הפכו מצרך אופנה ומצנפות, למעט מזג אוויר קר, הפכו רק לקישוט. בשל הפונקציונליות המופחתת שלהם, מצנפות חוו ירידה גדולה בגודלן לאורך העשור. זה החל עם מצנפת 'Spoon' על שם הצורה הרדודה שלה. היה זה כתר מצחיה שיכולה להיות מעוצבת עם פסיפס של פרחים.
'Fanchon' הייתה פופולרית בשנת 1865. היה זה קצת יותר מאשר פיסה בצורה משולשת של קש או משי, לעתים קרובות עם סרטים רחבים שעטרו את הסנטר של הלובשת.
כובעי כתר מצחיה בסגנון טירולי וכובעי בובה קטנים הופיעו בסוף העשור. כובעי הבובה למשל שנלבשו יושבים בקדמת הראש מעל תסרוקות עצומות.

במהלך 1870 ו -1880, כובעים ומצנפות היו שווי ערך אופנתי. נשים שרצו מראה צנוע יותר העדיפו מצנפות. למרבה הצער עבור מצנפות, זה בסופו של דבר קשר אותם עם מראה של אחות מוסמכת.
לקראת סוף המאה כובעי המגבעת שהיו מזוהים תמיד עם גברים היו כבר מקובלים גם לנשים.

שנות המלחמה ועד היום

בתחילת המאה ה 20 כובעים לנשים חזרו להיות חיוניים.
לאחר 1908 הכובע הפך יותר ויותר גדול. ב- 1911 כובעים היו ענקיים, לעתים קרובות עם מצחיה חורגת מרוחב הכתפיים של הלובש. להבטחת יצירות ענקיות אלה על הראש, נוצרו סיכות כובע - היו עוברות דרך השיער והכובע.
במהלך תסרוקות מלחמת העולם הראשונה הייתה ירידה בגודל הכובעים ובהדרגה החלו לשבת נמוך יותר על הראש. נוצות גדולות ועיטורים מצועצעים לא התקבלו בעין יפה כלל כי זה נחשב לא פטריוטי, משום שהפירוש הוא שהלובשת הייתה מודאגת יותר מהמראה שלה מאשר מהמאמץ המלחמתי.
עד סוף המלחמה, לכבוד חברתו של החייל (הגיבורה של העידן) האידאל האופנתי היה להשגת מראה צעיר. כובעים החליקו את הראש כלפי מטה, הכתר העמוק גם ספק יותר ביטחון בשמירה על הכובע בעת שנסעה במכונית פתוחה.

הכתר המשיך להתרחב ב 1920, ובסופו של דבר כיסה את כל הראש בסגנון 'cloche'. התיתורות היו אופציונליות אבל בדרך כלל מנוצלות רק על כובעי הקיץ, שבהם השוליים שמשו כגורם מגן מפני קרן השמש.
עד שהכתרים בתחילת 1930 הפכו רדודים שוב כדי להתאים לסטייל של העשור - תסרוקות מסולסלות. כובעים רחבי שוליים הפכו יותר פופולריים. ביום קיץ חם הם פעלו כמו שמשיות (שכבר שוב יצאו מהאופנה). "פדורה" התאימה באופן מושלם ללבוש עם חליפות מחויטות.
עד סוף העשור, כתרים החלו לצמוח הרבה כלפי מעלה כמו כובעי 3 קומות של 1880.

בשנות ה 40 בזמן המלחמה היה מגוון עצום של כובעים שהתאימו לכל צורה של ראש, פן, תסרוקת או העדפה אישית. במשך כל המלחמה משני צדי האוקיינוס ​​האטלנטי, נראו יצירות משוכללות של כובעים. פיצוצים של נוצות ופרחים מלאכותיים היו פופולריים.
הם היוו בצרפת סוג של התנגדות לכיבוש הנאצי. כובע 'הבובה', כובע קטן מאוד שהיה מונח על החלק הקדמי מאוד של המצח, התעורר מחדש. הייתה שם גם התעוררות מחודשת קצרה של טורבנים וכובעי הילה היושבת על החלק האחורי של הראש.

ב 1960 הנערות פסחו על אופנת הכובעים וזו ירדה קצת אל מאחורי הקלעים עד אשר ב 1980 הנסיכה דיאנה החזירה בחזרה את הכובעים לנשים לאופנה.
גם סיבות כמו החור באוזון והגנה על העור תרמו לחזרתו לאופנה וכיום הוא משלים תלבושת מושלם פחות הכרח, אם כי אין ספק שהוא מאוד חשוב להגנה על הראש והעור.